לחימה וקרבות

בזמן המלחמה השתתף עקיבא בפלישה לסוריה והיה בין החבלנים שפילסו דרך לצבא האנגלי. בשובו מן הפעולה היה מצב רוחו מרומם. תקופת משבר קשה עברה עליו עם השמדת היהודים בפולין. המשבר הגיע לשיאו בהיוודע לו כי גם אחיותיו ואמו נפלו בנופלים.

הוא אמר אז: "עצוב ומעליב שככה נופלים בני עמנו בגולה. הייתי רוצה שאנו, יהודי הארץ, נדע למות בכבוד".

את בשורת המדינה היהודית קיבל בשמחה וכעבר זמן קצר גויס כמקד כיתה עם כיתתו.

בתפקידו זה היה במקומות שונים, בתחילה בגלבוע, ואחר כך בבית יוסף ובעין הנציב.

לבסוף חזר שוב אל הגלבוע לשמר על המחצבה, ופה מצא את מותו בהגישו עזרה לפצוע וברצותו להעביר את הפצוע משדה הקרב, בכדי שלא ייפול בידי האויב האכזר, אולם לא עלה הדבר בידו, ואף הוא נפל.

בן 34 היה במותו.

כתבה: מרים ברזלי, מתוך קובץ יזכור שהוצא לאור על ידי קיבוץ בית השיטה, מרץ 1948